slideshow_content
search_pic
content

אפעה

שם עברי אפעה

אפעה

שם מדעי Echis coloratus

שם אנגלי Palestine Saw-scaled Viper

תאור כללי נחש ארסי ממשפחת הצפעוניים. מגיע לאורך מירבי של 83 ס"מ, ומשקל עד 180 גרם. יחסית לשאר חברי משפחת הצפעוניים מבנה גופו צר ועדין, הראש משולש ובולט מהצוואר הדק, העיניים קרובות יחסית לאף ולקדמת הראש, והאישונים מאונכים. הראש מכוסה בקשקשים קטנים, והלשון הוורודה מהווה סימן היכר למין. קשקשי הגוף מכילים קרינים בולטים, קשקשי צידי הגוף מוטים באלכסון דבר המאפשר לנחש להשמיע קולות איום ע"י חיכוך הקשקשים אלו כנגד אלו ע"י הזדחלות בצורת האות S וזאת מבלי להשמיע קולות נשיפה. צבעו הבסיסי צהבהב, אפור צהבהב, עד חום אדמדם ועל גבו זרועים כתמים בהירים ששוליהם כהים. השונות הגדולה בגווני צבע הנחש תואמת את בית גידולו, ונראה כי הדבר מסייע לנחש בהסוואתו.

אזורי תפוצה בעולם תימן, עומאן, ערב הסעודית, ירדן, ישראל, סיני, ומצרים ממזרח לנילוס, נמצא גם באי סוקוטרה שבים הערבי.

אזורי התפוצה בארץ בישראל מצוי בערבה, בנגב, במדבר יהודה, בבקעת הירדן עד לגלבוע. כנראה מגדיל את תחומי תפוצתו ממערב לקו פרשת המים.

בית הגידול מדרונות וערוצים טרשיים, שוכן בין הסלעים, וגם על גבעות החוואר באזורים בעלי צמחייה פזורה באזורים חמים ויבשים. נחש זה חודר לעיתים לישובים בתחום תפוצתו.

התנהגות האפעה פעיל לילה, אך נצפה גם אורב לטרף בצל שיחים בשעות היום. ככלל זהו נחש זריז, המתקדם ע"י זחילה לוליינית (sidewinding ) או זחילה נחשית בהתאם למצע עליו הוא נמצא, ובהתאם למידת ההתרגשות בה הוא נתון. כיוון שהתנועה הלוליינית אופיינית לנחשים החיים בבית גידול חולי, משערים שהתכונה של האפעים ( לנוע בזחילה לוליינית בבית גידול טרשי ) נשתמרה במין. זאת כיוון שמינים אחרים בני הסוג אפעה חיים בבתי גידול חוליים.

מזון ותזונה מכרסמים, ציפורים אותם הוא צד בשיחים ובעצים, לטאות ולעתים גם צפרדעים קרפדות ונחשים אחרים. הצעירים ניזונים גם מפרוקי רגליים.

רבייה הנקבה מטילה בחודש אוגוסט 6-10 ביצים, אחרי 50-75 ימי הריון. גודל הביצה 21*36 מ"מ, ומשקלה 9 גרם. הבקיעה מתרחשת כעבור עוד 44-51 ימים בספטמבר או אוקטובר, אורך הצעירים כ- 20-23 ס"מ. לבגרות מינית מגיעים בגיל 4 ככל הנראה.

מידע נוסף ארסו של האפעה מסוכן לבני אדם וגרם כבר למקרי מוות. בספרות מתוארים שלושה מקרי מוות של חיילים הודים מהכשת אפעה ב- 1918 בבקעת הירדן. מאז קום המדינה היו כמה עשרות מקרי הכשה, ורק מקרה מוות אחד. בארץ פותח נסיוב לטיפול בהכשות של אפעה. 
האפעה מוזכר בתנ"ך 3 פעמים: "תהרגהו לשון אפעה" ( איוב כ', 16 ), "אפעה ושרף מעופף" ( ישעיהו ל', 6 ), ו"הזורה תבקע אפעה" ( ישעיהו נ"ט, 5 ).