12/05/2021
לכבוד:
שאול גולדשטיין,
מנכ"ל רשות הטבע והגנים
הנדון: הוצאת מאובנים ממסלול טיול נחל חווארים
בתאריך 9.5.2021 החלו חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים בהוצאת שלד מאובן של זוחל ימי בן 75 מיליון שנה מתוך סלע הפוספריט בנחל חווארים. נ.צ: 177003/528065. החפירות מיועדות להסתיים בתאריך 14.5.2021 שבסופם יוצאו המאובנים בשלמותם מתוך הסלע הקשה ויועבר להמשך מחקר במעבדות האוניברסיטה. בגמר המחקר המאובנים מיועדים לעבור (אולי) לתצוגה באחד ממרכזי רט"ג (מבואה/מרכז צפרות, במדרשת בן גוריון).
למיטב ידיעתנו, החפירות המתבצעות על ידי פרופ' רבקה רבינוביץ מהאוניברסיטה העברית בירושלים, קיבלו את ההיתרים הנדרשים מרשות הטבע והגנים. רקע: נחל חווארים כמסלול לטיולים מאז הקמת בית ספר שדה 'שדה-בוקר' בשנת 1963 ומהווה את החצר האחורית של בית הספר במשך שנים רבות. הנחל טומן בחובו תופעות טבע ואתרים גיאולוגיים רבים המשמשים בין השאר להדרכת הציבור הרחב, קורסי מדריכים, בתי ספר, משפחות, וכו', ביום ובלילה. בנחל ובסביבתו נמצאים אתרים וממצאים רבים, בין השאר: העתק צין, שער הצור, בור חווארים, נוף ותצורות גיאולוגיות מגוונות, נופים מרהיבים וכמובן מאובנים של זוחלים ימיים קדומים אשר מבצבצים מתוך סלע הפוספריט בצדי השביל ולאורך הערוץ.
הנימוק בעד הוצאת המאובנים מנחל חווארים היה הצורך בשימור המאובנים מפני בלייה של שיטפונות והמטיילים הרבים הפוקדים את הנחל וכן מחקר המאובנים בתנאי מעבדה בשל חשיבותו למדע. היוזמה לכך, כפי הידוע לנו, הגיעה מ'מרכז מדע רמון' (מו"פ- ים המלח/מצפה רמון) ומאנשי תיירות במצפה רמון אשר רתמו לעניין את אנשי רט"ג ואנשי המדע. כל זאת ללא התייעצות עם אנשי מקצוע, גיאולוגים, מדריכים וגופי הדרכה הפועלים במרחב שדה בוקר, שמקום זה יקר לליבם ומשמש אותם באופן כמעט יום-יומי לטיולים, הדרכה וחינוך לשמירת טבע דרך השטח.
אנו החתומים מטה, רואים בעין אחרת את מכלול השיקולים שיש להביא בחשבון לפני קבלת החלטה לביצוע חפירה ופגיעה בתשתית הטבעית של ערוץ נחל המשמש ציבור רחב לטיולים, ואשר מהווה אבן שואבת לטיילות שטח במרחב.
לדעתנו, מה שנמצא בטבע צריך להישאר בטבע - הוא המוזיאון האמיתי, אלא אם כן קיימת סכנה ממשית של הרס וכליה (כגון סלילת כביש, בניית מבנה, מפעל, בסיס וכד'). זה לא המקרה בנחל חווארים. ההפך הוא הנכון. בקרוב יוכרז אזור נחל חווארים כגן לאומי ורמת ההגנה על השטח ורמת השימור בו תעלה. מן הראוי שנכס טבע לאומי כגון זה יישאר בתחום הגן הלאומי למען כולם.
בלייה משיטפונות ומהולכי רגל - מדובר על ערוץ משני של נחל חווארים ששטח אגן ההיקוות שלו כ-0.23 קמ"ר, המנקז ספיקות קטנות בתדירות נמוכה. האם התבצעה עבודת מחקר אמיתית כדי להבין את קצב הבליה של ערוץ זה עם פרמטרים מדעיים של קצב בליית הסלע והמאובן? נכון שמטיילים רבים צועדים במסלול זה והמספרים גדלים בכל שנה. אולם האם נבדק קצב הבלייה תחת נעליים של הולכי רגל אל מול קושי הסלע והמאובן בשטח? לדעתנו, קיימת דרך אחרת להגן על המאובנים ללא עקירתם מסלע האם.
ערך מחקרי מול ערך חינוכי - אנו לא מערערים על ערך מדעי של מאובן זה או אחר ותרומתו למחקר, אך אנו חושבים שלמאובן ספציפי זה יש ערך חינוכי רב העולה על הערך המחקרי. נציין שבמרבצי הפוספטים בבקעת צין-אורון קיימים אין ספור מאובנים מאותה תקופה, אשר נגרסים, כנראה, יום יום מתחת שרשראות הטרקטורים וחומרי הנפץ. אנו חושבים שחקר המאובנים צריך להתרכז באזורים אלו, שם הם גם נחשפים ומאוימים באופן תדיר.
במקרה דנן מדובר על מאובן גדול ומשמעותי הנמצא על מסלול טיולי פופולארי, המשמש זה שנים מושא הדרכה חשוב. לימוד ציבור המודרכים אודות מאובנים, שימורם, הסביבה בה הם חיו ועוד, תורמים רבות להבנת ההיסטוריה הגיאולוגית והאקלימית, הסביבה הימית בה הם התקיימו ותורמים רבות לחיבור ציבור המטיילים לערכי הטבע וחשיבות שימורם של נכסי טבע מוגנים.
דרכים לשימור מאובנים - במידה ואכן קיים צורך לשמר את המאובנים בפני נזקי הטבע והאדם, היה ניתן לחשוב על דרכים אחרות לשימורם. ישנם דרכים רבות לעשות כן וקיימות דוגמאות רבות בעולם. בנוסף אנו דורשים את תיקון הנזקים שנגרמו לאתר המאובנים.
שיתוף פעולה ודיון ציבורי - כנאמן שמירת הטבע מטעם המדינה, על רשות הטבע והגנים מוטלת החובה לידע את הציבור ואנשי מקצוע במרחב, שנחל חווארים מהווה עבורם מרחב הדרכה וחינוך לשמירת טבע. כמו כן יש לקיים דיון ציבורי קודם ושמיעת מגוון דעות של בעלי עניין.
הצבת רפליקות - במידה ויש ערך ציבורי למאובן מסוים (כגון במקרה שלנו) יש לחייב את החוקר החופר להעמיד רפליקות תואמות למאובן המקורי תוך זמן מוגדר במקום ממנו הוצא המאובן. רשות הטבע והגנים שנתנה את האישור להוצאת המאובן תבטיח החזרת הרפליקות לאתר תוך פרק זמן קצוב וידוע מראש. השבת רפליקה צריכה להיות מעוגנת בהיתר הניתן לחוקרים תוך כדי הגנה עליהם מפני המשך שחיקה תוך ניסוי בשימור הרפליקות בשדה לאורך זמן כאתר לימוד וניסוי לשימור מאובנים מקוריים באתרם.
לסיכום:
הטבע הוא מוזיאון להתפתחות העולם והאנושות, הטבע הוא חלון הראווה שלנו אל המרחב. מקומם הטבעי של מאובנים אינו בחדרי תצוגה, מוזיאונים או מחסנים. יש לעשות כל שניתן להשאיר מאובנים ותופעות טבע אחרות במקומן המקורי, למען ציבור המטיילים ולמען הדור הזה והדורות הבאים.
למרות שהעבודות להוצאת המאובנים מהסלע התחילו, אנו מבקשים להשאיר את המאובן בנחל חווארים ולשמר אותו בשטח כפי שהוא. בנוסף אנו מבקשים לשתף את הציבור המקומי שתומך, מחויב ומגויס יום יום ושעה שעה לשמירת טבע הנוף והסביבה במרחב ולמנוע הישנות של מקרים כאלו בעתיד.
בברכה,
זיו שרצר, מנהל הדרכה, בית ספר שדה 'שדה בוקר'
אבי עטר, מנהל בית ספר שדה 'שדה בוקר'
שי טחנאי - החברה להגנת הטבע
ליאור אנמר - גיאולוג
עמיר אידלמן - גיאולוג
יואב אבני – גיאולוג
אבשלום כהן, יו"ר ועד הישוב, מדרשת בן גוריון
העתקים:
ד"ר אסף צוער, אקולוג מחוז דרום, רט"ג
גלעד גבאי, מנהל מחוז דרום, רט"ג
ד"ר יהושע שקדי, מדען ראשי, רט"ג
דרור אלוני, מנכ"ל מדרשת שדה בוקר
איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע
פרופ' רבקה רבינוביץ, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ' ערן פייטלסון, יו"ר מועצת גנים לאומיים ושמורות טבע
ערן דורון, ראש מועצה אזורית רמת נגב