slideshow_content
search_pic
content

ארכובית שבטבטית

שם הצמח ארכובית שבטבטיתארכובית

משפחה ארכוביתיים

תמונה

 

שם לטיני Polygonum eguisetiforme

שם בערבית עאצאת ­אל­רעאי, מוקסר­ אל­ניר, גוד’בה, ברנואה, איל בטאבאט.

מקור השם ארכובית בעברית פירושה ­ ברך. זה גם פירוש השם הלטיני לסוג זה. השם בא לציין את המבנה הפרוק של הענפים. שם המין מציין את דמיונם של הענפים לשבטים לחים בהם היו מכים את האנשים בבית המרחץ. 

איזור תפוצה ים תיכוני, אירנו טורני

פולקלור נקרא במשנה גם בשם ’אבוב הרועים’. זאת משום שעליו דומים לאבוב בו ניגנו הלוויים בבית­המקדש. 

ברפואה העממית תרופה נגד קטרקט (ירוד - עכירות העדשה בעין). את התרופה מפיקים מהשורש שכותשים לאבקה ובה מורחים את העין הפגועה. הצמח משמש גם כתרופה נגד כאבי בטן, שלשול, צרבת, הרעלות קיבה, אולקוס, דיכאון, ונגד עקרות אצל נשים.הטיפול במקרה זה הוא על­ידי אמבט מים שהורתחו בהם ענפים של ארכובית. כמו כן משמש כתרופה נגד עצירות בדרכי השתן ונגד כאבי שיניים. 
במצרים העתיקה השתמשו במישחה של צמח זה כתרופה להכשות של נחשים ארסיים. לעיסת העלים הטריים טובה נגד תופעת השיניים הנעות. בימי הביניים שימשה אבקה שהכינו מהצמח כתרופה לסכרת,כיווץ רקמות, עצירת שטפי דם ולצורך גרימת הפלות. 
תה הארכובית שימש לגרגור "להקלת כאבי גרון", נגד אסטמה ולעצירת דימומים. הבדואים משתמשים בו גם כתרופה לאנגינה .במקרה זה השתמשו בתה העשוי משורשי ארכובית כתושים, יחד עם חרחבינה מגובבת. 
מינים אחדים בסוג זה משמשים בכל העולם לרפואה. מעניין לציין, שברפואה העממית הסינית, האירופית והתימנית, משמש צמח זה.הכוונה לסוג ארכובית למטרות רפואיות דומות מאוד. 
בימי הביניים השתמשו באבקה העשוייה משורש הארכובית כתרופה נגד אבעבועות שחורות ונגד סכרת. 

הקונבנציונאלית
ברפואה
 החומר הפעיל בצמח הוא חומר הידוע בשם ’דבעון’, המהווה סם מכווץ. בארכובית הציפורים ,הגדלה אף היא בארץ, נמצאו חומרים המורידים את לחץ הדם ומרחיבים את העורקים. כן נמצאה חומצה סליצילית, שהיא מרכיב חשוב של האספירין, ויתכן שפעילותה הרפואית של הארכובית היא בעיקר בגלל חומר זה. 

שימושים אחרים במצרים העתיקה השתמשו בענפים להסקת תנורים. אפשר לעשות מהענפים של צמח זה חבלים, כמו מענפי המתנן. מהמין ’ארכובית הצבעים’ הפיקו את הצבע אינדיגו סיני.