שם הצמח אזובית המדבר
משפחה שפתניים
שם לטיני Origanum dayi
שם באנגלית Desert origanum
שם בערבית זועיתרי, חבק אל שיוח'
מקור השם הריח הדומה לריחו של צמח האזוב הביא לקביעת השם הזה. השם המדעי בא משתי מילים יווניות: אורוס (הר) גנוס (שמחה, כיף גדול) כלומר: פרוש השם הוא – "שמחת ההרים". כאשר ראו היוונים הקדמונים אזובית פורחת מתוך קבר הם האמינו שזה סימן שהנפטר שמח בחלקו בעולם הבא.
איזור תפוצה אנדמי לאיזור דרום מדבר יהודה והר הנגב
פולקלור ביוון וברומא נהגו לשים זרים עשויים מענפי אזובית (הסוג, לאו דווקא המין הזה הנמצא במדבר) על ראשיהם של חתנים וכלות כדי לציין את אשרם הגדול. ברחצה שלפני המשכב הראשון שלאחר החתונה. נהגו לשים עלים של אזובית בתוך המים כדי לעורר את הזוג הצעיר באירופה של ימי הביניים שמש הצמח כאפרודיזיאק (צמח מעורר מבחינה מינית). האזובית שימשה גם להגנה מפני רוחות רעות (בגלל הריח הארומטי החריף). היה נהוג להביא ענפי אזובית ללוויות (אולי כדי לטשטש את הריח) ולתת את הזר הזה לאדם האבל כדי להביא קצת אושר לחייו האומללים.
ברפואה העממית חליטה של אזובית יחד עם שמן זית נחשב לתרופה בדוקה כנגד כאבי מפרקים למיניהם. כמו כן ידוע הצמח הזה ביכולתו לרפא כאבי גב, בעיות בדרכי הנשימה, שעול וכאבי בטן. חליטת אזובית ידועה כבעלת תכונות משתנות וכמשכך כאבים טוב – במיוחד נגד כאבי צריבה וכוויות. חליטת אזובית (מכל מין) עם דבש יעילה לשמירה על הקול ולכן מומלצת לזמרים.
הקונבנציונאלית
ברפואה עבודות מחקר רבות נערכו כדי לבדוק את החומרים הפעילים הנמצאים בצמחים מהסוג אזובית. במינים של אזוביות הגדלים באירופה נמצאו מספר חומרים בעלי משמעות רפואית:
אלפא-פינן – חומר בעל פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי סרטנית .
בטא-ביזבולן – חומר בעל פעילות אנטי וירלית ויעיל נגד כיבים.
בטא-קריופילן – חומר יעיל נגד פצעי בגרות מטיפוס אקנה. לחומר יש יעילות מסוימת בעיכוב תאים הגידול של ממאירים מסוגים שונים וכן פעילות אנטיבקטריאלית.