שם הצמח בוצין המדבר
משפחה לועניתיים
שם לטיני Verbascum eremobium
שם באנגלית Mullein
שם בערבית עורור, אדאן-א-דיב, סמאיה
מקור השם פירוש השם ’בוצינא’ בארמית הוא נר. אבותינו היו מכינים מהשערות שעל העלים פתילות להדלקת נרות שמן. מאותה סיבה הצמח נקרא גם ’נר דוד’. צורתו - עמוד תפרחת גבוה בעל פרחים צהובים, הזכירה נר גדול, כנרות שהיו בבית המקדש.
איזור תפוצה אירנו טורני
פולקלור כל המינים של הסוג הבוצין ידועים ביכולתם המאגית להפר כשפים ולהגן מפני עין הרע. במיתולוגיה היוונית מסופר, למשל, שהאל מרקורי נתן ליוליסס ענף של בוצין לפני שהלך להיפגש עם המכשפה קירקי. הבוצין הציל את יוליסס מפגיעתה הרעה של המכשפה הזאת. המכשפות בכל הזמנים נהגו להוסיף תמצית עלי בוצין לשיקויי האהבה שלהן. הכוונה למיני הבוצין הנפוצים ביוון ובאזור הים התיכון. הסוג ידוע גם בשימוש המגי שלו על ידי המכשפות באירופה של ימי הביניים (המדובר במין בוצין גדול). המכשפות הללו האמינו שזה צמח מטהר ומגן, וזאת משום שיש לו קשר ישיר ליסוד האש. המכשפות היו לוקחות עלים בתמיסה מעורבת עם מלחת האשלגן ("סלפטר") ומים. לאחר הייבוש היו זורקים את התערובת הזאת לאש וזה היה מתפוצץ יפה ועושה רושם רב. מהפרחים היו עושים חומר בעירה ללפידים המיוחדים שהשתמשו בהם לטקסים המגיים. המכשפות הללו המליצו גם על לבישת ענף של בוצין כדי להשיג אומץ והגנה מפני מזיקים וכוחות השחור.
ר’ שמעון בר יוחאי כונה בספר הזוהר בשם ’בוצינא קדישא’ (המאור הקדוש).
ברפואה העממית מין זה "בוצין המדבר" אינו מופיע כלל ברפואה העממית. ואולם הסוג בוצין ידוע מאוד ברפואה העממית, ובייחוד בכל מה שקשור במחלות עיניים. אפר בוצין "מכל מין" מעורב בכוחל היה ידוע בכל רחבי ארץ ישראל כתרופה בדוקה לכל מחלות העיניים.
כמו כן שימש כתרופה נגד רעד בידיים, נגד כאבי רגליים, נגד דיזנטריה וטחורים. השערות על העלים יכולות לגרום לעיוורון חלקי,ומכאן שמו הערבי הראשון.
ביוון היו משתמשים בסוג זה כתרופה לכאבי ראש, כאבי פרקים ומחלות קיבה.
באירופה שימש הצמח הזה לרפוי ברונכיטיס, ושיעול, צמח מכייח טוב, ופותח את המעברים באף. שימש גם כתרופה נגד התכווצויות, נגד שלשול, אנמיה, דלקת פרקים, פריחה של תינוקות, קדחת השחת ונגד דלקות שונות.
הקונבנציונאלית
ברפואה נמצאו בצמח ספונינים, מוצילאגים ועקבות שמן אתרי.
שימושים אחרים הרעל המצוי בזרעים שימש בעבר לדיג.