שם הצמח געדה מצוייה
משפחה שפתניים
שם לטיני Teucrium polium
שם באנגלית Mountain Germander
שם בערבית ג’עדה, געדת אל סוביאן
מקור השם תרגום השם הערבי לצליל עברי. ג’עדה בערבית המתולתל, המסולסל.
שם זה מתייחס לעובדה, ששולי העלים של הצמח גלוניים.
איזור תפוצה ים תיכוני, מערב אירנו טורני
פולקלור במקורות היהודיים ידוע הצמח בשם ’זרגון’ (תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה). שמו המדעי נגזר משמו של מלך טרויה טויקר, שריפא את חייליו לראשונה בעזרת צמח זה.
ברפואה העממית הגעדה ידועה כתרופה מצויינת לריפוי כאבי בטן של ילדים. הבדואים נוהגים לתת לילדיהם בד טבול במיץ הגעדה כתרופה נגד בעיות מעיים ומחלות קיבה.
חליטה של עלי געדה משמשת גם כתרופה נגד נשיכות והכשות של בעלי חיים ארסיים, נגד מחלות טחול, נגד אפילפסיה, נגד מחלות כבד, הסדרת המחזור אצל האשה, נגד כאבי ראש ונגד הצטננות. התה המוכן מהעלים אינו טעים ויש להוסיף לו הרבה סוכר, אך הוא יעיל מאוד לריפוי דלקות בכליות ובאברי המין, נגד חולשה בזמן הווסת ונגד הקאות בתחילת ההריון. הצמח הכתוש והמעורב בשמן זית משמש כתרופה להכשות של נחשים, התקררות והרגעת צמרמורת.
ביוון העתיקה שימש הצמח כתרופה להכשות נחשים, והצמח עצמו נמצא בכל בית, כאמצעי בדוק למניעת חדירה של נחשים לבית. אצל יהודי תימן נאכלים העלים היבשים עם דבש כסגולה לחיזוק הזכרון והראייה. הבדואים בסיני משתמשים בצמח לריפוי כאבי בטן, שלשול, הקאה, אסטמה, שיעול והתקררות.
בחצי האי הערב משמש הצמח הזה כצמח רפואי חשוב מאוד. תה העלים שלו אמור לרפא מלריה, חום וכולרה. הבדואים באיזורים הללו מעשנים את עלי הצמח (במקטרת) כדי לרפא ראומטיזם. העלים המיובשים משמשים כדוחי חרקים וביחוד להגנה על חלקי העור של האוכף ממזיקים. תמצית עלי הגעדה מהווים חומר משתן עדין ויש בו שרף וספונינים. יש להזהר בשימוש בתרופות מהצמח הזה בגלל חשש לפגיעה קשה בכבד – ולכן יש לבצע כל טיפול בגעדה רק בהשגחת רופא קונבנציונלי.
הקונבנציונאלית
ברפואה הצמח עשיר בשמנים אתריים, בהם נמצאו גם חומרים קוטלי חיידקים. מכאן יעילותו בחיטוי. הסוג כולו עשיר במינים המכילים חומרים ארומטיים נדיפים, ומכאן הריח המיוחד שלהם והיכולת הריפויית שלהם.