שם הצמח לחך סגלגל
משפחה לחכיים
שם לטיני Plantago ovata
שם באנגלית ,Indian plantain, Ovate plantain, Blond psyllium
שם בערבית זובד, יאנמה, קוראיטה, לוקמת-אל-נעג'ה
מקור השם שם המין בלטינית ובעברית מאזכר את הצורה דמויית הביצה של העלים. שם הסוג בעברית הוא שם אונומטפיאי, המשמר את צליל הלעיסה של הבהמה כשהיא אוכלת את הצמח הזה (לחך..לחך..לחך).
איזור תפוצה מין מדברי שכיח ביותר
פולקלור בתקופת הרנסנס השתמשו בצמח הזה כסמל לצניעות וכסמל של המשפחה הקדושה. לכן הצמח מופיע בהקשרים רבים באמנות (וביחוד בציור) של התקופה. העלים דמויי החנית משמשים סמל לחנית שאיתה הרגו החילים הרומאים את ישוע על הצלב.
ברפואה העממית ידוע כמרגיע את רירית המעיים וכמשלשל מתון (חומר טוב נגד עצירות). במקומות אחדים משמשים הזרעים הכתושים כתרופה לזיבה (גונוריאה) וכחומר משתן.
המצרים הקדמונים השתמשו בצמח הזה כחומר להמרצת הזיעה, להורדת חום, ולטיפול במערכת העיכול. דיוסקורידס המליץ לבשל את הזרעים עם יין כתרופה לחולי קדחת.
הרופא היהודי, אסף הרופא, טען שהאבקה או המרתח של הזרעים מהווים תרופה טובה למחלות כליות, מחלות רחם ודלקות עיניים. יהודי פרס השתמשו במשחה מהצמח הזה כתרופה לפצעונים על העור.
הבדואים בנגב משתמשים בתה מעלי לחך כתרופה לכאבי בטן והעלים הירוקים הכבושים משמשים לחיטוי פצעים.
בהודו משמש הצמח הזה כחומר משלשל וכתרופה לבעיות מעיים והוא נחשב כל כך עד שמגדלים אותו באופן מסחרי בעיקר במחוזות גוז'ראט ומהסנה שם ישנם שטחים גדולים בהם מגדלים לחך סגלגל.
הקונבנציונאלית
ברפואה בגלל נוכחות המוצילג (ריר צמחים) משמש הצמח כמשלשל מתון וכתרופה לעצירות כרונית. כמו כן משתמשים בו לרפוי דלקות של הקרומים הפנימיים של המעיים. במחקרים אחרונים נמצא שללחך יש יכולת להקטין צריכת שומנים ולהקטין את צריכת הקלוריות (וזאת על ידי כושר הספיגה של הריר שעוטף את הזרעים ובגלל השלשול הנגרם על ידו). במילים אחרות – תכשיר העוזר לדיאטה. מומלץ לשתות מרתח של זרעים לפני הארוחה כדי לגרום להרזייה . המרתח הזה גם גורם להרגשת "מליאות" כך שהתאבון פוחת.
מענין לציין שכאשר שותים תערובת של מים וזרעים כתושים זה מפסיק עצירות אך אם לוקחים רק את אבקת הזרעים הכתושים בלי מים התערובת סופחת נוזלים בקיבה ולכן יכולה לרפא שלשול.
בעלים יש טנינים וגליקוזידים וביחוד אוקובין שמשרה הפרשת חומצת שתן מהכליות.