שם עברי צפעון שחור
שם מדעי Atractaspis engaddensis
שם אנגלי Black Mole Viper
סיסטמטיקה : משפחת השרפיים (שם זמני) מונה 14 סוגים וכ- 65 מינים. בני הסוג Atractaspis כוללת 16 מינים. מקור המשפחה באזורים טרופים באפריקה משם נפוצו לחצי האי ערב ירד�
תאור כללי צפעון שחור מגיע לאורך מקסימלי של 80 ס"מ (בד"כ 65 ס"מ) ומשקל עד 70 גרם. מבנה הגוף צר ומאורך המשווה לנחש מראה עדין. חתך הגוף עגול, הראש אינו מובדל מהצוואר, הזנב קצר וקשקשי הגחון בו שלמים בניגוד לפתן השחור. קשקשי הגוף חלקים ללא קרינים המשווים לנחש את הצבע שחור מבריק, הראש קטן ומחודד, מכוסה במגינים סימטריים בדומה למשפחת הזעמנים, מגן המצח ניכר, הלסת העליונה חופה על התחתונה העניים קטנות ושחורות, והלשון וורודה. החרטום המחודד והלסת החופה מעידים על הנחש שהוא מרבה להתחפר בקרקע. מפתח הפה קטן ושיני הארס ארוכות, דבר שאינו מאפשר לצפעון להכיש כדרך הצפעים, אלא באופן ייחודי ע"י שרבוב השן הצידה כשהפה סגור ומשיכת הראש אחורה בתנועה מהירה עד לנעיצת השן בטרפו.
אזורי תפוצה בעולם הצפעון השחור ידוע מסיני, ערב הסעודית, ירדן וישראל.
אזורי התפוצה בארץ בערבה, כיכר ים המלח וצפונה לבקעת הירדן עד לגלבוע במדבר יהודה ממעלה אדומים ומזרחה, וכן בלב הנגב.
בית הגידול הצפעון תת קרקעי יכול להימצא גם מתחת לאבנים, או על כבישים בלילות החמים באזורים מדבריים או חצי מדבריים. בעיקר בנאות מדבר בסביבת נחלים ומעיינות, בהם ישנה צמחיה. לעיתים חודר גם לישובים בתחום תפוצתו.
התנהגות כאשר הצפעון השחור מאויים ע"פ רוב ינסה להתחמק אל המסתור הקרוב, אך אם נחסמה דרכו הוא מצטנף כסליל וממתין. במצב זה הוא מגיב לכל נגיעה בניסיון דקירה, אך כעבור זמן הוא מטמין ראשו בתוך הסליל ורק הזנב משתרבב ונע בפיתול, אפשר שהתנהגות זו נועדה להסיח את תשומת לב התוקף לאזורים פחות חשובים בגוף הנחש.
מזון ותזונה בעיקר חומטים לטאות ומכרסמים קטנים המתגלים במחבואם בסדקים מחילות ומתחת לאבנים, במקומות צרים אלו לצפעון יתרון כיוון שדרך הכשתו מותאם לסביבה צרה זו. לאחר שהצפעון מאתר את טרפו הוא נדחק אליו לצדי גופו או מעליו, אז הנחש שולף שן ארס אחת הקרובה לטרף, ובמכה הצידה ואחורה ודוקר את טרפו.
רבייה ההזדווגויות נערכות בחודשים יולי אוגוסט, יתכן שהזדווגויות מאוחרות אלו מעידות על מוצאו הטרופי. ההטלה מתרחשת בחודשים ספטמבר-אוקטובר, 2-3 ביצים מוארכות וגדולות יחסית, אורכן 55-75 מ"מ רוחבן 12-18 מ"מ ומשקלן 10-13 גרם. הבקיעה מתרחשת כעבור 3 חודשים.
מידע נוסף הצפעון השחור התגלה לראשונה ע"י מנדלסון ב- 1944 באזור עין גדי, בהזדמנות זו גם נדקר (הצפעון אינו מכיש אלא דוקר) באצבעו. המין הוגדר למדע ע"י האס ב- 1950.
לצפעון בלוטות ארס ארוכות הנמשכות לאורך צדי הצוואר, שיני הארס חלולות וארוכות, הן ממוקמות בקדמת הלסת העליונה והן ברות תנועה. הארס מכיל מרכיבים נוירוטוקסיים (פוגעים במערכת העצבים), קרדיוטוקסים (פוגעים בפעילות הלב) והמורגיים (פגיעה בכלי הדם). הארס הינו בעל רעילות גבוהה, והרכבו אף הוא מיוחד ולא קיים נסיוב נגדו. באוגוסט 2002 נרשם מקרה המוות הראשון כתוצאה מדקירה ע"י נחש זה.