שם הצמח שכרון זהוב
משפחה סולניים
שם לטיני Hyoscyamus aureus
שם באנגלית golden henabane, devil’s eye
שם בערבית סכראן
מקור השם השם העברי, הערבי והלטיני באים לציין את הרעילות הרבה של הצמח ואת יכולתו הנרקוטית. הפרוש המילולי של השם הלטיני הוא "שעועית החזיר" מה שבא לרמז שרק חזירים יכולים אולי לאוכלו שכן הם מחוסנים מפני הרעל הזה. גם הפרוש המילולי של השם האנגלי מרמז לרעילותו לתרנגולות: hen – תרנגולת, bane – רעיל.
איזור תפוצה ים-תיכוני, אירנו-טורני
פולקלור לפי המסופר אצל שייקספיר אביו של המלט נרצח על ידי שתיית רעל מעלים של שכרון זהוב. בכישוף של ימי הביניים (וגם קודם לכך) היה לצמח הזה מקום של כבוד והאמונה אמרה שהצמח הזה מיצג את האל סטורן (שבתאי) ולכן שימשה אבקת העלים המיובשים לקידוש כלי הפולחן. אבקה מהעלים המיובשים שימשה כשיקוי אהבה ידוע וכל מכשפה שהתבקשה לגרום להתאהבות של מישהו במישהו אחר השתמשה בשיקוי מהאבקה הזאת. לפי מסורת עתיקה השתמשו המכשפים באבקה הזאת להורדת גשם: במקרה של בצורת זרקו אבקה של עלי שכרון למים זורמים ובכך הביאו גשם.
ברפואה העממית מאז ומתמיד ידעו על רעילותו הרבה של הצמח ולכן השתמשו בו רק לשימוש חיצוני (אלא אם כן רצו לשכר מישהו ולהרגו אחר כך). הצמח משמש לרפוי כאבי ראש, פצעים פתוחים, מחלות עור קשות, כאבי גב וכאבי מפרקים. לרפוי כאבי ראש כותשים את העלים והגבעולים ואחר כך מערבבים את העיסה בקמח ואת הבצק שנוצר שמים על הראש – והכאבים עוברים במהרה. השיכרון הזהוב ידוע כצמח הגורם להזיות ולכן השתמשו בו לרפואה מגית ולטקסי כישוף למיניהם. השמן שהפיקו מהצמח שימש לרפוי כאבים בחוט השדרה. כמו כן שימש הצמח לרפוי אסטמה, התכווצויות שרירים, שיתוק, רעידות זקנה והתכווצויות של שלפוחית השתן. במקומות רבים משמש הצמח הזה לרפוי והקלה של כוויות, גאוט (דלקת פרקים), כאבי ראש (משפשפים את המצח בתמיסה של חומץ עם תמצית העלים והגבעולים של השכרון). יש המשתמשים בשמן של הזרעים כתרופה לחרשות, צלצולים באזניים ותולעים באזניים. תמצית העלים והשמן של הזרעים יעיל כנראה נגד כינים באדם ובחיה.
הרפואה העממית גם יודעת לרפא את אלה שהורעלו על ידי הצמח: שותים חלב עז או מי דבש, שתיה של זרעי אורן בתוך יין מתוק. בהעדר כל אלה גם שום כתוש בתוך יין יעיל כנגד ההרעלה.
הקונבנציונאלית
ברפואה ברפואה הומיאופטית משתמשים בצמח מהסוג הזה (מין אחר מהסוג שיכרון). משתמשים בכמויות קטנות מאוד של תמצית העלים לרפוי סוגים מסויימים של דלקת קרום המוח. בדיקות כימיות הראו שהחומרים העיקריים בצמח הם: האלקלואידים היוסיציאמין והיוסצין (סקופולאמין) שאחראים על רוב התסמונות המופיעות עם אכילת הצמח או שתיית תמציתו. כן יש בצמח כמויות קטנות של אטרופין, גלוקוזידים מרים, כולין, מוצליג, אלבומין, וקלציום אוקסלט. ברפואה הקונבנציונלית ידועים שימושים רבים לחומרים שהוזכרו למעלה: גרימת הזיות ומצב היפנוטי, חומר משתן, והקלת כאבים בשרירים חלקים (למשל: בשלפוחית השתן). כן מפיקים מהצמח הזה תרופות פסיכיאטריות: נגד היסטריה, הרגעת אנשים הלוקים במניה אקוטית (כאשר אין כאן את תופעות הלוואי שיש לאופיום), נגד נדודי שינה. כן ידוע ששימוש חיצוני בתמצית הצמח אכן יעיל נגד ראומטיזם וכאבי דלקת פרקים מסוג גאוט. כן יעילים החומרים הללו נגד כאבים בסוגי סרטן מסויימים.
שימושים אחרים כל חלקי הצמח משמשים לניקוי והברקה של כלים בשדה (מעין תחליף לסבון). למרבה הפלא משמש אחד המינים בסוג כתוספת לבירה מסוג "פילזנר".