שם עברי שפיפון הנגב
שם מדעי Pseudocerastes persicus
שם אנגלי Perisan Horned Viper
סיסטמטיקה השפיפון בן למשפחת הצפעוניים. השפיפון בארץ שייך לתת המין
(P.p.fieldi ) בעוד שהמין ( P.latirostris ) בסוג שפיפון נפוץ באזור אירן.
תאור כללי השפיפון הנו נחש בגודל בינוני, מגיע עד לאורך של 90 ס"מ, ושוקל עד 500 גרם. מבנה גופו עבה ומגושם, ראשו רחב ומשולש הנבדל באופן ברור מהצוואר, בעל עיניים יחסית קטנות בעלות אישון מאונך. על ראשו זוג בליטות דמויות קרניים המהוות סימן היכר למין. הקרניים מכוסות בקשקשים קטנים, בשונה מעכן החרטומים שבו הקרניים עשויות מקשקש בודד. בעל שקערורית בנחיר האף שתפקידה בדומה לקרניים טרם הוברר ולשון שחורה. בעל זנב קצר ודק, אורכו כעשירית מאורך הגוף, הבוגרים ניכרים בכתם שחור בקצה הזנב. צבע הגוף צהבהב או כתום בהיר כצבע החול, לאורך הגב שורה של פסי רוחב בצבע חום בהיר עד כהה, פס כהה ומאורך נמשך מהעין אחורה לאורך צדי הראש. כל קשקשי הגוף מסודרים בשורות מקבילות לאורך הגוף, ואין קשקשים אלכסוניים. לאורך כל קשקש עובר קרין בולט. פרטים מאוד כהים של שפיפונים, עד כדי שחורים נמצאו באזורי שפכי הבזלת הכהה במדבר הירדני.
אזורי תפוצה בעולם תת המין שבאזורינו נפוץ בסיני, ישראל, ירדן, צפון ערב הסעודית, דרום סוריה ודרום מערב עיראק. ואילו המין השני נפוץ בעמאן, אירן, פקיסטן, דרום אפגניסטן, צפון עיראק, דרום מערב תורכיה, וצפון מערב אזרביג'ן.
אזורי התפוצה בארץ בארץ השפיפון נפוץ בנגב, באזור שבין דימונה שדה-בוקר, ודרומה עד יוטבתה.
בית הגידול חי באזורים מדבריים ומדבריים למחצה. מאכלס אזורים של חולות עצורים באפיקי ואדיות ובמדרונות חוליים סלעיים עם שיחים פזורים. נצפה מטפס על שיחים, או אורב בצל שיחים.
התנהגות השפיפון בד"כ פעיל לילה, אך נצפה פעיל גם בשעות היום באביב. בשעות היום הנחש נחבא תחת אבנים גדולות, במחילות מכרסמים, או בתוך שיחים.
מזון ותזונה ניזון ממכרסמים, ציפורים ולטאות, ואף מפגרי חולייתנים. הצעירים טורפים בעיקר לטאות.
רבייה עונת ההזדווגות חלה בין אפריל ליוני. ההטלות מתרחשות באוגוסט, בכל תטולה 14-20 ביצים שגודלן 23*35 מ"מ ומשקלן 8-10 גרם. הבקיעה מתרחשת כעבור 20-30 יום, אורך הצעירים 16-19 ס"מ, ומשקלם 6 גרם.
מידע נוסף שפיפון הנגב התגלה לראשונה בירדן ב- 1930 ע"י ההרפטולוג שמידט. מקור שמו pseudes – מדומה, מזויף ביוונית, ו- cerastes משום דמיונו הרב לעכן החרטומים. השם העברי נזכר בתנ"ך בספר בראשית מ"ט, פסוק 17 ´שפיפון עלי אורח". כמו כן השפיפון היה סמלו של שבט דן.