slideshow_content
search_pic
content

מלוח קיפח

שם הצמח מלוח קיפח

משפחה סילקיים

תמונה

מלוח קיפוח

שם לטיני Atriplax halimus

שם באנגלית Silvery Orache

שם בערבית קטף

מקור השם שם הסוג מופיע בתנ”ך בספר איוב, וברור שהכוונה היא לצמח הזה. במשנה נקרא הצמח בשם קטף. בלטינית נקרא צמח זה גם Orack שם שנגזר מהמילה זהב. וזאת משום שבימי הביניים היה הצמח ידוע כתרופה לצהבת ("זרעים מעורבים ביין"). המין נקרא "מלוח קיפח" כי הוא הגבוה מבין מיני המלוח הנפוצים בא”י. 

איזור תפוצה סהרו ערבי, ובארצות הים התיכון לאורך חופי הים

פולקלור לפי המסורת היהודית (מסכת קידושין ס”ו, ע”א), בוני בית המקדש אכלו מצמח זה כמקור מזון עיקרי. האדם הקדמון השתמש בענף של מלוח להרחקת נחשים ועקרבים. 

ברפואה העממית הוא משמש לריפוי בעיות לב, כאבים בחזה, ריפוי בצקות הרגליים, כאבי פרקים "ריפוי באדים", נגד גזים, להשמדת תולעי מעיים בצאן. 

הקונבנציונאלית
ברפואה
 לצמח קשר עקיף למחלת הסכרת: ידוע כבר זמן רב שפסמונים שאינם מקבלים במזונם עלי מלוח חולים בסכרת ומתים ממנה. בדיקת המנגנון הביוכימי העלתה, שהאינסולין של הפסמון מופרש כנראה בצורה לא פעילה ורק הכרום והמנגן – המצויים בעלי המלוח - הופכים את האינסולין של הפסמון לפעיל. 
בעלים של המלוח יש רכוזים גבוהים של חלבון, ויטמין A, C, ו-D. בשנת 1964 גילו את הקשר של המלוח למניעת סכרת בפסמון ואז גם עלה הרעיון לטפל בחולי סכרת אנושיים (החולים בסכרת מסוג B – סכרת שאינה תלויה באינסולין) בעזרת עלי המלוח. עד עצם היום הזה מנסים את הטיפול הזה אך לעולם עם טיפול קונבנציונלי באינסולין. כמו כן יש להזהר ולהשתמש בטיפול הזה רק בפיקוח של רופא קונבנציונלי. 

שימושים אחרים המלוח משמש צמח מאכל עיקרי במדבר. במגוון צורות: טיגון, קציצות, תבלין וכ'ו. הוא משמש גם כצמח מרעה חשוב במדבר ובשטחים ערבתיים יבשים.