שם הצמח צלף קוצני
משפחה צלפיים
שם לטיני Capparis spinosa
שם באנגלית Thorny caper
שם בערבית כבביר, לצאפה,
מקור השם השם המדעי מקורו במילה "עז" ביוונית. הליצנים אומרים שהשם ניתן לצמח הזה כי הסרחון העולה מהפרי הרקוב מזכיר את הריח של גללי העז. יש טוענים שמקור השם של הצמח הוא באי קפריסין ששם כנראה תורבת הצמח הזה. (שם האי באנגלית - Cyprus – משמר את הצליל של שם הסוג בלטינית – Capparis). לצלף שמות נוספים בעברית ובמקורותינו הוא מופיע גם בשם אביונה (הכוונה היא לפרי של הצמח). שם זה בא לציין את יכולתו המופלאה של מיץ הפרי הזה לעורר תאווה מינית.
איזור תפוצה ים-תיכוני ואירנו-טורני. בארץ גדל בכל האזורים הים-תיכוניים, שולי בקעת הירדן, מדבר יהודה, הנגב והערבה.
פולקלור חז"ל הכירו את הצמח ותכונותיו ולכן עסקו בו הרבה. הם ידעו על יכולתו להתקיים במקומות בהם אף צמח אחר איננו יכול להתקיים ולכן אמרו "עז בעופות הנשר, עז בחיות האריה ועז בצמחים – הצלף" (תלמוד, מסכת ביצה כ"ה ב'). ואכן הצלף מסוגל לגדול במקומות קשים ביותר (בסלעים וללא קרקע) ואם שורפים אותו או קוצצים אותו הוא מתחדש.
ברפואה העממית הבדואים בחצי האי ערב משתמשים בשורשים של צלף כתרופה למחלות טחול ובעיות במחזור הדם. העלים משמשים כתרופה למצב רוח רע. לצמח אין תכונות נרקוטיות (ולכן לא ברור מהו מקור האמונה הזאת). חליטה של עלי צלף משמשת כתרופה למחלות כבד. הגבעול משמש לטיפול בדלקת פרקים. הערבים רואים בפרי של הצמח אפרודיזיאק (חומר מעורר מבחינה מינית), כנראה בגלל הדמיון של הפירות לאברי מין זכריים. הפרי משמש גם כחומר המעודד את כוח הגברא וכתרופה לעקרות נשים.
ברפואה העממית של ערביי הארץ משמש צמח לטיפול בבעיות שמיעה, ראומטיזם, פצעים פתוחים, סכרת ומחלות דרכי הנשימה. בכל המקרים הלו השימוש הוא באמבטיות של מים בהם בישלו את העלים ו/או הגבעולים.
הבדואים בנגב משתמשים בצמח כתרופה לשעול ונזלת (שאיפת אדים של מרתח העלים הכתושים), וגם כתרופה לעקרות נשים: כותשים עלים של צלף קוצני מנקיק מסויים במכתש רמון יחד עם עלים של אשל הפרקים, מרתיחים במים ונותנים לאישה לשאוף את האדים ולהזיע – ואז מובטח לה שתהרה בהזדמנות הראשונה.
הקונבנציונאלית
ברפואה חומרים בעלי משמעות רפואית נמצאו בניצני הפרחים שאוספים בעונת הגידול ביום חם. בניצנים הללו נמצא בעיקר החומר רוטין שהוא אנטי אוקסידנט. הניצנים (כלומר החומרים המצויים בהם ובעיקר רוטין) משמשים לטיפול בהקטנת הגזים בבטן, לדרבון פעולת הכבד ושיפור תפקודו ולמניעה של אנמיה. הרוטין הוא חומר משתן שעוזר גם לטיהור הכליות.
שימושים אחרים הניצנים הצעירים של הפרחים משמשים כתבלין לאחר שכובשים אותם בחומץ או במלח גס. גם הפרי והחוטרים של העלים הצעירים משמשים (כמות שהם או לאחר כבישה) כתבלין חריף בעל טעם של פלפל שחור או חרדל. התבלין הזה משמש כתוסף לרוטב פסטה, פיצות, דגים מיני בשר וסלטים. מקור הטעם הוא שמן חרדל (שזה בעצם החומר הכימי מתיל איזותיוציאנט) שמקורו ברקמות הצלף.